תעתוע אישי

#חוויהאישית #נקודתפתיחה #תיכוןמעלה

במהלך הביקורים בבית הספר הרגשתי בלבול ותעתוע שנבע מכמה דיסוננסים.

1. דיסוננס בין התחושה שהמקום נותן לבין איך שהתלמידים עצמם חווים אותו- מצד אחד, התלמידים אוהבים לשהות במקום, מגיעים לפני הזמן והבוגרים בניהם אף חוזרים ואינם מצליחים להתנתק ממנו. מצד שני, המקום אינו מזמין, חשוך, סגור, מבוכי ואף מיד העלה בי אסוסיאציה של בית סוהר.

2. דיסוננס בין התפיסה של התלמידים את עצמם לבין התפיסה של הקהילה את אותם תלמידים- מצד אחד הבית ספר ידוע בציבור כבית ספר של נוער בסיכון כך שההגדרה בבסיסה מורידה מערכם ומעמדם של אותם תלמידים בחברה. מצד שני, התלמידים עצמם לא רואים את עצמם כנוער בסיכון.

3. דיסוננס בתפיסת המהות של בית הספר, מצד התלמידים ומצד המערכת החינוכית של המוסד עצמו- מצד אחד מהות ההתנסות של התלמידים בבית הספר הוא הרצון והשאיפה להוציא בגרות ומצד שני, המערכת החינוכית רואה בבגרות כלי להגיע לאותם תלמידים על מנת לשלב אותם תחת מסגרת.

מכלול כל אלה, הביאו אותי לתחושת אשליה בין החוץ לבין הפנים. התעתוע שנוצר בין התפיסה של הקהילה את התלמידים ואת בית הספר הוא נקודת הפתיחה שלי לפרוייקט.